<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יימר סתם</h1>
<h2>דף עט.</h2>
וגרסינן נמי במרובה הלכה היה מושכו ויוצא, בעי אמימר תיקנו משיכה בשומרים או לא, אמר רב יימר תא שמע נתנו לבכורת בנו או לבעל חובו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר והשוכר, היה מושכו ומת ברשות הבעלים פטור. מאי לאו שומרו ש"מ תקנו משיכה בשומרים א"ל לא גנב וכו', עד א"ל רב אשי לא תדחייה וכו'. ש"מ דרב יימר בדורם היה. וכן משמע בכמה מקומות וההוא פירושא דנתנו לבכורת בנו מצאתי שכך הפירוש, נתנו בעל הבית לבכורת בנו והיה הכהן מושכו או בעל חוב. ולא איירי בגנב. דהכא מיירי בהלכות שומרים. אטו [משום] דאיירי בגנב פטור השומר והכהן ובעל חוב, דהא לא קבל כלום וחוזרים על בעל הבית. הגביהו או שהוציאו מרשות בעל הבית ומת חייב השואל. ובעל חוב וכהן אין חוזרים על בעל הבית, שכבר קבלו חובם. אבל שומר שכר פטור, דמיתה אונס היא אצל שומר שכר.
וחביריי פירשו נתנו גנב לבכורת בנו, וכגון שהגנב הגביהו ברשות בעלים. וכבר קנאו הגנב. וחזר הגנב לאחר שהגביה ומסרו לשואל או לבעל חובו. והיה מושכו הכהן והשואל ובעל חוב ומת ברשות בעלים פטור השואל מן הגנב. דאין משיכה זו קונה לו אע"פ שהיא חצר שאינה של שניהם. דמסתמא בעל הבית לא ניחא ליה במשיכה זו. הגנב מכל מקום חייב לבעל הבית. אבל אם הגביה השואל וכן בעל חוב לאחר שקנה הגנב בהגבהה, אף הן קנו מן הגנב שהגביהו וקיבלו קבלה גמורה. הילכך חייבין. וכן פירשו חביריי.
